<h1>ספר השולחן הלכ' תענית שער רביעי</h1>
<h2>דף עז:</h2>
ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים, ובלילה מקנח פניו ידיו ורגליו כדי להצטנן בה, ולמחר מעבירה על פניו להעביר לפלוף וחבלי שינה מהם. ורוחץ ידיו כדרכו לתפלה והרי זה כחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, שכל רחיצת מצוה מותרת, ונטילת ידים לתפלה מצוה היא. ואם להקביל פני רבו עובר במים עד צווארו כמו שמפורש במסכת יומא [ע"ז ע"ב] להקביל פני שכינה לא כל שכן. היו ידיו מטונפות שלא בשעת תפלה, רוחץ כדרכו ומברך בשעת קינוח, כמו שאמרו [שם] אם היה מלוכלך בטיט או צואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, ובירושלמי [יומא פ"ח ה"א] בתשעה באב מרחיץ את ידיו ומעבירן על פניו. ואם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרחוץ במים רוחץ ומעבירו כדרכו. וכן כתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל. והרב רבינו משה בר מימון ז"ל כתב ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא אומר המעביר חבלי שינה מעיני, ואינו (ו)נכון.
